עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:
אפילו מפתח אפליקציות זה מקצוע ששייך לעבר. היומן שלי כבר יקבע פגישה עם היומן שלך: האינטרנט של הדברים והבינה המלאכותית יהפכו חלק ממקצועות הטק של היום ללא רלוונטיים
השיח של חג האביב מדבר על התחדשות, על הגרעין אשר רגע לפני שנרכב מנביט צמח חדש, על עם שעוזב את המוכר והידוע לטובת עתיד טוב יותר במקום חדש. זה מחזור החיים. ועם זאת, כשעולם העבודה מתבונן על השינויים שקורים מסביבו השיח על העולם החדש מפוחד, מאוים. הרובוטים ייקחו לנו את העבודה, מקצועות נעלמים, אין יציבות תעסוקתית. הכל נכון, אבל במקביל, העולם הזה נותן לנו כאנשים יכולות שלא היו קיימות בעבר. ומאחר וזה נכון כצרכנים, זה נכון לנו גם כעובדים. לפני כמה שבועות סיפר לי תחקירן על מפתח אפליקציות שלא מוצא עבודה ונדמה שזה מפתיע, שהרי מפתח אפליקציות הוא המקצוע של העתיד. האמנם? האפליקציות נולדו עם האייפון, לפני עשור בדיוק וכבר זה מרמז שאנחנו מדברים על העבר, לא על העתיד. שהרי ההיסטוריה של העשורים האחרונים מלמדת שפלטפורמות טכנולוגיות חדשות מפציעות כל עשור לערך. כמו ש DOS פינה את דרכו ל Windows, אחריו הגיע האינטרנט ואחריו הטלפונים החכמים, בשביל להבין איפה נמצאות ההזדמנויות של העשור הקרוב צריך לשאול מה הדבר הבא. הטור של היום מתבונן קדימה אל העשור שבו האינטרנט יקבל גוף.
אנדי רובין טוען שהפלטפורמה הבאה שתהפוך במהרה לחלק בלתי נפרד מחיינו מבוססת על הבינה המלאכותית. ליתר דיוק, היא תהיה זו שמשלבת אנשים עם מידע ואלה יחד ידריכו את הבינה המלאכותית כדי שתוכל ללמוד ולהחכים. רובין הוליד את אנדרויד ומכר אותו לגוגל ב 2005, שם הפך את הפלטפורמה למערכת ההפעלה הנפוצה ביותר על הטלפונים. היום הוא בעלים של Playground, פעילות שצופה פני עתיד ובונה חברות ומוצרים לעולם שעומד להפציע. הוא מגדיר את האינטרנט של היום כמוח גדול בצנצנת וטוען שיש עוד עולם שלם מחוץ לצנצנת והעשור הקרוב יחבר בין השניים. ואז יש סיכוי טוב שנסתכל על העולם שלנו היום ונזכר במצבו הפרימיטיבי, בימים בהם היינו צריכים לשאת אתנו מסכים כדי לתקשר עם המידע שבענן. שזה מקביל לאופן בו אנחנו זוכרים היום את החיפושים הראשונים בגוגל של 2001 או אפילו את המחשב של אמצע שנות ה 80. בארגון של רובין שואלים את עצמם מה הדבר הבא, איך נראים דברים שמרגישים, מחשבים ופועלים על סמך המידע תוך שהם מחוברים לענן ויש להם יכולות למידה? איך יראה עולם שבו הקסם של הדיגיטל יצטייר אל תוך העולם המציאותי ויאפשר לנו לחיות ולעבוד בתוך עולם משולב?
סימנים אפשר כבר למצוא היום דווקא בשינוי שעובר על תעשיות מסורתיות שלא מפחדות לאמץ את העולם הזה. בספרו הנפלא Thank you for being late תומס פרידמן מספר על GE, שהכניסה סנסורים ואוספת מידע מהרבה מהמוצרים שלה כולל מכשירים רפואיים, מנועים, רכבות, טורבינות ואפילו מכונות כביסה. הסנסורים האלה מהווים מערכת עצבים תעשייתית שמשדרת בכל רגע נתון לחברה את מה שהם מגדירים "איך הם מרגישים כרגע". בעבר נזקקנו לעובדים מנוסים בחווה או במפעל שידעו לזהות דפוסים ותבניות ומתי משהו קורה ולא מתאים. הניסיון הביא איתו אינטואיציה, כזו שידעה לזהות "סימנים חלשים", כאלה שסימנו שמשהו לא בסדר עוד לפני שהן הופיעו כאי התאמה בולטת. היום, מערכת המחשוב שאוספת את המידע הנאסף מכל המכשירים של החברה מחפשת את אותם דפוסים ותבניות שבעבר רק העובדים המנוסים ידעו לזהות. ולפתע אפשר לראות את ה"סימנים החלשים" לפני שהם גורמים לבעיה. בספר מספר פרידמן על הפרה שחוברה אל הרשת. הרפתן, מסתבר, יודע שפרות אפשר להרביע בחלון זמן צר והוא מחפש סימנים המעידים שהפרה נמצאת בזמן הזה. Fujitsu חיברה אל הפרה מד צעדים על בסיס העובדה שהפרה נוטה להגביר את קצב ההליכה שלה בחלון הזה ובכך אפשרה לרפתן לנהל טוב יותר את ההפריה. ויותר מכך, המידע שנאסף הציף קשר בין זמן ההפריה ומין העגל ואפילו זיהוי מוקדם של מחלות שונות.
חיבור גם בלי מסך
ומה אתנו? במאמר של HBR בשם Machine Intelligence Will Let Us All Work Like CEOs מבקשים מאתנו לחשוב על מה אנחנו יכולים להפיק מהעובדה שסביבנו מתהווה עולם שחושב עבורנו. אתם מכירים את ההתחלה של התופעות האלה כי כבר היום הטלפון אומר לכם שהגיע הזמן לצאת לפגישה אחרי ששילב את המידע שיש לו על איפה אתם עכשיו, לאן אתם צריכים להגיע ומה קורה בדרכים. המאמר מפנה את תשומת לבנו לעובדה שמנהלים בכירים מצליחים להתנהל בכל מורכבות ועומס התפקיד בזכות האנשים שסביבם שמארגנים עבורם רבות מהפעילויות. ולכן, בעולם שבו הכלים שסביבנו יהיו מחוברים ולומדים אפשר לראות איך יומנים יתאמו לבד פגישות בין אנשים, עוזרים וירטואליים יתזכרו אותנו באופן פרואקטיבי וסיכומים יצאו דקות אחרי הישיבה. וזה עוד לפני שנוסיף לכל אלה את היכולת לנוע במרחב על פי דרישה, לעבוד עם אנשים באמצעים של מציאות מדומה ומבלי לבזבז זמן נסיעות ואולי גם לשוחח בשפה הנוחה לנו בעוד הצד השני שומע אותנו בשפתו הוא.
ולא, אי אפשר להתעלם מהשינויים האלה. הנה סיפור קטן על מי שמנסה להתרחק מהמקומות בהם זה פוגש את העיסוק שלו. הרכב שלי נכנס לטיפול תקופתי במוסך. רכבים היום מכילים כבר כמות מכובדת של טכנולוגיה והרכב עצמו כבר הציג לי הודעה על המסך שהגיע זמן הטיפול. באתי בסוף היום לקבל את הרכב ונאמר לי שהכל בסדר, אבל אני צריכה לחזור שוב מחר. למה? כי ההוא שיודע לחבר את הרכב למחשב לבטל את ההודעה שהגיע זמן הטיפול, הוא לא נמצא היום ואף אחד אחר לא יודע לעשות את זה… איך, איך יכול להיות בעולם שבו כבר 60% מעלות הרכב היא טכנולוגיה שמוסך חושב שמספיק עדיין לדעת רק מכונאות ולא כולם צריכים ללמוד איך לחבר את מערכות הרכב למחשבים שמנתחים את מצבו? המוסכניק הזה יגלה יום אחד בקרוב מאד שהוא לא יכול לעבוד יותר, כי בלי לעדכן את היכולות שלו לעבוד לצד הטכנולוגיה, הוא איבד את המקצוע.
הבינה המלאכותית עומדת לפתחנו וממש לידה האינטרנט של הדברים שיחבר יותר ויותר חפצים דוממים אל המוח שבענן. החיבור הזה לא ישנה רק את האופן בו נבין מידע, נשתמש במחשוב ונתקשר עם האינטרנט, אלא את עצם פעולת העולם שסביבנו. לא רחוק היום בו מערכת האזעקה הביתית תדע לנטרל את עצמה כשתזהה שהגענו הביתה, מד הטמפרטורה יתאים את עצמו על סמך ההעדפות של מי שנמצא בחדר, הנייד יכוון אותנו לחניה פנויה. היום עדיין צריך אפליקציות בשביל לעשות את אלה אבל בקרוב המכשירים שסביבנו יזהו ויעבדו מידע ודפוסים ויוכלו לבצע עבורנו דברים רבים שהיום אנחנו צריכים להפעיל. וכשהמוצרים שסביבנו יקבלו חיים על ידי מידע, סנסורים ויכולות עיבוד המסכים השחורים שמפרידים היום בין המציאות לבין האינטרנט יעלמו והאינטרנט יהפוך להיות חלק מהעולם הפיזי, יאפשר לנו לשלוט בו. ואולי גם להיפך… כדאי להיות מוכנים ולחשוב איפה זה יפגוש את העבודה שלכם.
