עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:
כשמתבוננים בתהליך העובר על עולם הקניות, החנויות, הקמעונאות, הכתובת כבר על הקיר. קחו למשל את מה שקרה לקופה בסופר. פעם, הקופאי בסופר היה צריך לזכור את קוד המוצר. אז הגיע הסורק ותפקידו של הקופאי התכנס לתנועה הזו, שבה הוא מעביר את הבר-קוד של המוצר מול הסורק. ואז הבין מישהו שאת התנועה הזו גם אנחנו יכולים לעשות, והעמיד בקצה של הסופר מכונות לשימוש עצמי, כדי שנוציא את עצמנו מהחנות. ובמקום קופאי, שמו שם בודק לוודא שאנחנו אכן משלמים. אבל הטכנולוגיה לא שוקטת לרגע וגם לא היכולת של האדם לשאול שאלות לגבי הקיים וההזדמנות לשנות אותו. אז בשביל מה בעצם צריך קופה בקצה של הסופר? לפני כמה חודשים פתחה אמזון חנות קונספט בסיאטל בה אתם יכולים לעשות בדיוק את מה שלימדו אתכם לא לעשות, להוריד מוצר מהמדף, להכניס לתיק ולצאת. איך? כי אמזון הרי מכירה אתכם, יודעת איפה אתם גרים, מכירה את פרטי התשלום שלכם. אז בחנות הזו בודקים דווקא בכניסה שאתם אכן מוכרים ואת כל השאר עושות המצלמות והסנסורים אשר רואים כל דבר שלקחתם. החשבון? הוא כבר ירד לכם בכרטיס האשראי כשיצאתם. אמזון, למי שלא שם לב, רכשה לא מכבר את רשת חנויות הטבע Whole Food Market. הטור של היום מתבונן בשינויים העוברים על עולם הקמעונאות והשלכתם על עבודה ועובדים.
בארה"ב מדווחים בזמן האחרון בתדירות גוברת והולכת על התפוררות של ענף הקמעונאות הפיזי. המספרים בארה"ב, ארץ הקניות והקניונים, מדהימים. השנה כבר היו יותר פשיטות רגל בתחום זה מאשר בכל השנה שעברה. נתוני התעסוקה בענף יורדים באופן מתמיד, בחנויות הכל-בו בלבד הורידו מעל 100,000 משרות בחצי שנה (!). באופן כללי, בחנויות הכל בו מעסיקים היום שליש מכמות העובדים שעבדו בהם בשנת 2001, והירידה הזו בכמות המשרות היא פי 18 מאבדן המשרות במכרות הפחם בתקופה המקבילה. הניו יורק טיימס הוציא באפריל השנה כתבה מצולמת על מה שהוא קרא קניוני הזומבי הריקים, ומולם מחסני הענק העמוסים בציוד ועובדים וכן, גם ברובוטים, של ענקיות המכירות ברשת. לא, לא מדובר כאן במיתון עמוק שכן התל"ג בארה"ב צומח כבר 8 שנים ברציפות, הציבור ממשיך להוציא כסף בחנויות והאבטלה מתחת ל 5%. ולמרות זאת, אפילו בעיר ניו יורק עצמה צונחים מספרי התעסוקה בענף הקמעונאות כבר 3 שנים ברציפות. אפשר כבר לראות אזכור למה שנקרא כלכלת אמזון והשבוע בארה"ב יצרה הכלכלה החדשה בפעם הראשונה מספר משרות זהה בתחום המחסנים וההובלה כמו בענף הקמעונאות כולו.
מכונה במקום מנהל חשבונות
מחקר חדש בודק את השאלה מה יקרה לענף הקמעונאות כשהטכנולוגיות החדשות הקיימות כבר היום ייכנסו אליו במלואן. על פי ה World Economic Forum יש כאן סיכון ל 30-50% מהעובדים בענף. בארה"ב מדובר בסכנת אוטומציה של כ 7.5 מיליון משרות. אנחנו שומעים הרבה על אבדן המשרות בתעשיות היצרניות והתוצאות הקשות של סגירת מפעלים על אזורים ואוכלוסיות אבל חשוב להבין שמזה 15 שנים יש יותר עובדים בקמעונאות מאשר בייצור. בקמעונאות מועסקים כיום כ 10% משוק העבודה האמריקאי ולכן ההשלכות כאן גדולות אפילו יותר. יש כמה סיבות לשינוי בענף. קודם כל הסחר ברשת שצמח בחמש השנים האחרונות באופן משמעותי ומהווה היום יותר מ 8% מהמסחר בארה"ב כשאמזון מהווה 43% מהמספר הזה. המעבר לרכישות ברשת נותן לצרכנים מחירים נמוכים יותר ושקיפות ובכך גם מייצר לחץ על שורת הרווח של הקמעונאים. במקביל אפשר לראות לחץ כלפי מטה על השכר בענף ורבים מהעובדים בו מרוויחים שכר מינימום. אין פלא אם כך שנראה כאן נטייה גבוהה להחדרת טכנולוגיות ואוטומציה, וזאת בכדי להגביר את נוחות הרכישה ואת היקף העסקים ובמקביל להוריד את עלויות השכר.
ענקית הקמעונות Walmart החליפה בתקופה האחרונה עובדים באוטומציה והכניסה סוגים שונים של טכנולוגיה אל תוך החנויות. מנהלי החשבונות הוחלפו אם התקנת מכונות Cash360 כמעט בכל 4700 החנויות. מדובר בסוג של כספת חכמה שאוספת את הכסף מהקופות ובאופן אוטומטי מפקידה אותו תוך שהיא גם מתחזקת את החשבונות של החנות בכך שהיא סופרת את הכסף ומשווה את ההפקדות לרישומי המכירות. המערכת הזו החליפה אלפי עובדים, אבל רק כ 500 מהם עזבו בעוד השאר הועברו מתפקידים לוגיסטיים משרדיים לתפקידי שירות. בוולמארט אומרים שהרשת נסמכת על העובדים לקיים את המגע האנושי עם הלקוחות ולכן תפקיד העובד המקבל את פני הלקוחות ומשרת אותו תמיד יהיה שם אם כי גם הוא ישתנה עם ההתפתחויות הטכנולוגיות. בחנויות כבר יש עמדות עם סורקים אלקטרוניים בשביל לספק מידע על מוצרים והעובדים האנושיים מצופים להסתובב בכדי לעזור בשאלות שהעמדות לא יכולות לטפל בהן וגם להאניש את חווית הקניה. אבל וולמארט לא עוצרת כאן והיא הגישה בקשה לפטנט לתכנת זיהוי פנים שתוכל לזהות את הרוכש ולעשות שימוש במידע ביומטרי שידע מתי הוא לא מרוצה. הרעיון כאן הוא שהמערכת תזהה אזורים בעייתיים שבהם חווית הקניה של הלקוח שלילית ותעשה שימוש במידע לשפר את האופן שבו נותנים באזורים אלה מענה טכנולוגי או אנושי. אגב, כבר היום יש בוולמארט 15% פחות עובדים לכל מטר רבוע של חנות ביחס למה שהיה שם לפני עשור.
משחק הכוחות הזה, בין החנויות הפיזיות לבין הרשת רק ילך ויעצים ככל שהטכנולוגיה תסיר יותר ויותר חסמים. שכן חוויות הקניות היא בעצם חוויה חושית, שכוללת לגעת, להרגיש, למדוד, להתייעץ. ואם בחנויות הפיזיות ראינו את זה בא לידי ביטוי במעבר של תפקידים אנושיים מלוגיסטיקה ומענה על שאלות פשוטות לשירות לקוחות על הרצפה, אפשר לראות גם בעולם הרכישות שברשת סימנים לכך שהוא מנסה להתמודד עם הקושי לשכפל את חוויית הקניה הזו מרחוק. בטור של HBR מיולי השנה כבר מתבוננים על עולם קמעונאות ללא חנויות ואיך הטכנולוגיות החדשות מולידות מודלים של "חנות-בית", שילוב בין היתרונות של החנות הפיזית עם הנוחות של הבית. אמזון הפעילה את שירות Prime Wardrobe, שהופך את חדר השינה לתא המדידה בכך שהחנות ברשת מאפשרת הזמנה של מספר פריטים, כולל אותו פריט במידה נוספת, למספר ימים ללא עלות של משלוח הלוך וחזור. שירות Rent the Runway, מאפשר לנשים ללוות בגד למספר ימים כולל מידה נוספת חינם, כדי לוודא שיתאים. זה לגבי בגדים, אבל יש גם התפתחויות ביכולת "למדוד" בבית מוצרים נוספים, אפילו רהיטים ואיפור, בעזרת טכנולוגיות של מציאות רבודה. איקאה משתפת פעולה עם אפל לעשות שימוש בטכנולוגיית המציאות הרבודה לראות איך יראו הפריטים מהחנות אצלנו בתוך הבית. וחנות היופי Sephora הוציאה אפליקציה Virtual Artist שמאפשרת ללקוחות להעלות תמונה שלהם ולבחון עליה צבעי איפור שונים לפני הרכישה המקוונת.
ככל שנכנס יותר לעולם שאוסף עלינו מידע ולומד לעבד אותו, נגלה שגם החוויות וגם הציפיות שלנו ישתנו ובמקום ללכת לקניות הקניות יגיעו אלינו ברגע שנזדקק להן. וכמו בכל עולם עבודה הנובע ממהפכות כאלה, יהיו כאן גם השלכות על תפקידים שייעלמו, פערים שיגדלו, והזדמנויות חדשות שייווצרו עבור מי שידע לנצל אותן.
