על חשיבותה של מקריות לקריירה שלכם

התוכן בעמוד זה מתורגם גם ל -

על עבודה וקריירה כל יום רביעי בגלובס. והשבוע:

כיום החשש הוא שהשילוב של "אפקט גוגל" והסחות הדעת של הניידים מובילים לחשיבה שטחית שמצמצמת את הידע. מי שעושה שימוש בנייד כתחליף לזיכרון יחפש את המידע אבל לא יזכור אותו, לא ילמד ממנו.

איך נראה השבוע שלכם? את מי פגשתם? עם מי שוחחתם? עם מי שתיתם קפה? סביר להניח שרוב, אם לא כל האנשים איתם דיברתם השבוע הם אנשים שאתם מכירים – מהעבודה, לקוחות, חברים, משפחה. אם אתם חושבים עכשיו "לא נכון, דווקא נפגשתי עם לקוח חדש, מישהו בעבודה שלא דיברתי איתו מעולם" אז תרשו לי עוד שאלה. האם נכנסתם לשיחה הזו עם מטרה? למשל סביב נושא מסוים, או במטרה למכור, לגייס כסף או תמיכה?

בעצם, מתי בפעם האחרונה התגלגלתם לשיחה עם מישהו שאתם לא מכירים בלא שהייתה לכם שום מטרה בשיחה, מבלי שהתכוונתם להשיג, לקדם, למכור? סתם ככה. ואני לא מתכוונת לשיחה בחדר ההמתנה של רופא השיניים או בתור לקופה בסופר. אלא ממש שיחה, כזו שנמשכת יותר מכמה דקות.

למה זה חשוב?

אין בעברית תרגום למילה Serendipity. למען האמת, על פי Wikipedia, זו אחת מעשר המילים באנגלית שהכי קשה לתרגם. תנסו את זה ב Google Translate ותקבלו בחזרה את אותה מילה. זה אגב נכון כמעט לכל השפות.

Serendipity זה למצוא בלי לחפש. או על פי מילון אוקספורד:

The occurrence and development of events by chance in a satisfactory or beneficial way

ומילת המפתח היא כאן היא המקריות. ניקולס קארר כותב על טכנולוגיה ותרבות ובספרו החדש "כלוב הזכוכית: האוטומציה ואנחנו" הוא מזכיר שהזיכרון שלנו איננו דומה לזיכרון של מחשב ודווקא דרך הזיכרון אנחנו עושים חיבורים בין מה שאנחנו יודעים ומרגישים וכל זה יוצר ידע אישי. אם לא ניצור חיבורים עשירים במוחנו, לא ניצור ידע ויצירה של חיבורים כאלה דורשת תשומת לב והיכולת לאסוף מידע ולזכור אותו. קארר מתייחס למה שנקרא בזמן האחרון "אפקט גוגל" שמוגדר כ"אבדן זיכרון דיגיטלי" או הנטייה לא לזכור מידע שאפשר בקלות למצוא אותו ברשת באמצעות מנועי חיפוש. במחקר של מעבדות קספרסקי נמצא שאנו נוטים להתייחס לטלפון שלנו כאל המשך ישיר של המוח שלנו כאשר 91.2% תופסים את האינטרנט כהמשך ישיר של המוח שלהם ובערך חצי אמרו שכמעט כל המידע שהם צריכים נמצא בנייד שלהם. תבדקו את עצמכם לרגע. רובנו זוכרים טלפונים בבית של חברים מהילדות בעל פה, כי אז לא היה אפילו כפתור זיכרון על טלפון החוגה. אבל את הנייד של הילדים שלכם אתם מכירים בעלפה? סביר להניח שלא, כי אין צורך, הנייד שלכם מכיר אותו…

החשש הוא ששילוב של אפקט גוגל והסחות הדעת של הניידים מובילים לחשיבה שטחית שמקטינה את עושר ועומק החשיבה והידע בחיינו ובחברה. ההבנה שזיכרון וחשיבה אינם תהליכים נפרדים, ככל שאנו זוכרים יותר דברים, יש לנו יותר חומרים לעבוד איתם, להעשיר את המחשבות שלנו ולהגביר את היצירתיות שלנו. מי שעושה שימוש בנייד כתחליף לזיכרון יחפש את המידע אבל לא יזכור אותו, לא ילמד ממנו. בכדי לייצר ידע חדש ויצירתיות במוחנו, אנחנו צריכים שהמידע יישאר בתוכו, ילמד. ולכן גם אם מקור המידע ברשת, אנחנו צריכים להפעיל סוג אחר של חשיבה כדי שיהפוך להיות חלק מאתנו.

מחקר של אוניברסיטת ווטרלו מצא שיש שני סוגי אנשים. אלה שאם הם לא זוכרים משהו, ישר ילכו לנייד שלהם כתחליף של המוח שלהם ויחפשו את המידע. אלה האנשים שמספיק להם שמישהו אחר יגיד להם מה התשובה. והסוג השני, האנשים שמנסים קודם למצוא את המידע במאגר הידע במוח שלכם וילכו לנייד רק אם הוא לא שם. מה זה משנה? ברור שאין בעיה עם חיפוש מידע ברשת שכן המידע ברובו זמין ומדויק. הבעיה על פי המחקר היא שאנחנו מתרגלים לתשובות מהירות וקלות ולא יודעים איך לחקור כשהמידע לא קיים כי התרגלנו שברשת יש הכל. אנחנו לא לומדים לחשוב ולהפוך בשאלה ובמידע ולהבחין בין מידע טוב ומידע גרוע. בנוסף, יש חשש שאופן השימוש הזה במוחנו ישפיע עלינו בגיל מבוגר. ידוע ששימוש במוחנו דרך חשיבה יצירתית ומאתגרת הוא אחד מהתנאים לשימור הזיכרון והחשיבה עם ההתבגרות. אם נפקיר חלקים מתפקיד המוח לרשת נשאלת השאלה מה זה יעשה לנו בגיל מבוגר?

עכשיו נחזור לשבוע שלכם. 

בעולם הישן, בעיירות הקטנות בהן כולם הכירו את כולם, ידע חדש ומסעיר היה מגיע עם ההלך המזדמן שסיפר על מקומות רחוקים. נדמה שאנחנו מאד רחוקים מהעידן ההוא, עם הטכנולוגיה והתנועה במרחב המאפשרים לנו גישה לכל מקום ומידע שנרצה ויותר מכך. האמנם? באיזה עידן אתם חייתם השבוע? רובנו מגיעים למשרד בכל יום ופוגשים את אותם 10-20 איש שאנחנו מורגלים לתקשר איתם. אולי, אם אתם אנשי מכירות או נותני שירות בעצמכם, אתם פוגשים לקוחות רבים אבל רוב הסיכויים שאתם לא באמת "פוגשים" אותם. אם זה נכון עבורכם, כמה אתם באמת רחוקים מהעיירה הקטנה? איך תמצאו ידע חדש, כיוון לא צפוי, משהו שיפתח לכם אולי עולם אחר? מי ההלך הזה בעיירה שלכם שיצית את דמיונכם עם סיפורים על עולמות רחוקים?

יש היום אפשרויות רבות למצוא מבלי לחפש. גלישה ברשת, למשל, היא אחת מהן. רגע, נחזור להגדרה: למצוא מבלי לחפש – בשביל שגלישה ברשת תהווה עבורכם Serendipity אתם צריכים לגלוש, לא לחפש.

קחו למשל את LinkedIn. האם אתם משתמשים בו בכדי לחפש עבודה או לפרסם את עצמכם? הנה המלצה: שימוש נכון ב LinkedIn כולל זיהוי ובנית קשר עם אנשים בעלי תחומי התעניינות דומים לאלו שלכם, כאלה שמעולם לא פגשתם. עם חיבורים כאלה יש סיכוי טוב שתתגלגלו למאמרים שלא קראתם בנושאים שמעניינים אתכם ואם תמשיכו להתגלגל תגיעו למקומות חדשים שלא הכרתם ואולי תעשו חיבורים שלא התאפשרו קודם. עכשיו אתם שם, במקומות שם מוצאים מבלי לחפש.

עוד משפחה של אפליקציות ששווה להכיר לצורך זה היא כלי ה RSS readers כדוגמת Feedly, Feedspot, Flipboard. אלה יוצרים עבורנו עיתון אישי האוסף מתוך אתרים שבחרנו את התכנים החדשים למקום אחד, אשר דפדוף יומי בו יאפשר לכם למצוא מבלי לחפש.

בספר Silver Ace: The Intelligences team, מדברים דר׳ דב ינאי ונטע נס על ניהול המקריות הזו והפיכתה לחלק בלתי נפרד מהשגרה.

"אנחנו עשויים לחשוב על ניהול ומקריות כעל שני קצוות של סקאלה וביניהן דרמה רבה, אך על פי המודל לניהול סיכויים אפשר ואפילו רצוי להפעיל את שניהם, הכאוס עם הפוקוס, האקראיות עם התכנון, כי רק באמצעות השילוב מתאפשרת הגדילה והצמיחה האישית והארגונית."

הכותבים מתייחסים לעובדה שאי הוודאות הינה כורח המציאות, שהרי כל עולם ניהול הסיכונים נבנה על בסיס זה. והם ממליצים לנו לראות את האקראיות כיתרון ולא רק כאילוץ שכן אי הוודאות היא גם מקור לאירועים מכוננים בחיי אדם או חברה וכאשר הפתיחות האישית והארגונית למקריות עולה, עולה גם ההסתברות לראות, לתפוס, ולרתום אותה לטובתנו.

"סטטיסטית, המקריות נקרית בפני כולנו, אך היכולת להפוך את המקריות להזדמנות היא מיומנות של מעטים, הנקראים בספר RAINMAKERS. לשם כך נדרשת היכולת והאומץ לשוטט עם צרכים ומטרות באזורים של תוכן חדש, אנשים, מקומות שיחות ומפגשים בהן חבויות ההזדמנויות. ואז, כמו הענן שזקוק לענן שייתקל בו כדי להוריד גשם, כאשר אנו מאפשרים לעצמנו שוטטות מעין זו, כשתקרה בדרכינו ההזדמנות (המקריות) נדע לזהות אותה ולפעול כדי לרתום אותה לטובתנו (התכנון). "

דר סוס כתב על זה ספר שלם: אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים

"תעזוב את העיר ותצא למרחב. אל שטח פתוח לאוויר ולרוח. שם קורים הדברים, שתדע לך, למטיילים עם רגליים וראש כמו שלך.  כשיקרה הדבר אל תפחד, אל תזיע, תמשיך ותלך ותראה שתגיע."

לא מזמן ישבתי לשיחת כוס קפה עם אודי. את אודי פגשתי בלי לחפש. זו כבר הפגישה השנייה שלנו. הוא שאל אותי לגבי הפעילות שלי בבלוג, בגלובס, רצה לדעת "לאן אני הולכת עם זה"?

אודי יעיד שעניתי לו שאין לי מושג. אתם מבינים, אני כבר שנתיים מתגלגלת ב Serendipity שלי. מדברת אתכם, נפגשת עם המון אנשים ואין לי מטרה. אני לא מחפשת כלום, אבל אי אפשר לתאר את מה שמצאתי!!!

large-AX1A2125-2
נירית כהן

אני נירית כהן ובעשור האחרון אני מובילה שיח חדשני על עולם העבודה העתידי והאסטרטגיות הדרושות לאנשים וקריירות, למנהלים וארגונים וגם בממד הלאומי של כלכלה, חברה וחינוך.

חיפוש
המומלצים
הרשמה לבלוג
כדי שתישארו מעודכנים

למנהלים. לעובדים. לקריירה.

העולם משתנה סביבנו ופוגש אותנו כל פעם במקום אחר. מה מעניין אותך היום?
למנהלים: להכין את המנהלים, התהליכים והארגון לארגון העתידי
לעובדים: כלים לפיתוח, חיבור ושימור עובדים בנורמלי החדש
למרכזי קריירה: תכנים לפיתוח וניהול קריירה למרכזים ועמותות שעוסקות בקריירה
לקריירה שלך: מפה וכלים לחיפוש עבודה, ניהול ושינוי בקריירה שלך
Web_Icon_2

למנהלים

Web_Icon_1

לעובדים

Web_Icon_3

למרכזי קריירה

לקריירה שלך

כדי שתהיו מוכנים... הירשמו לניוזלטר השבועי