שוטף פלוס כמה? החקיקה הישנה לא מביאה בחשבון את העובדים החדשים

עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:

איך נראה העובד החדש? איך נראה כוח העבודה של המאה ה-21? ואיך דואגים לזכויותיו בלי קשר לאופן העסקתו?

בשבוע שעבר סקר הטור את התופעות שמפרקות את עולם העבודה המסורתי, תפקידים, ארגונים. מהתגובות הרבות שהגיעו עלה החשש שאנחנו לא מוכנים, שאין בסביבה את ההגנות הנדרשות בכדי להבטיח את האדם העובד או לאפשר לארגון לנהל את העובדים החדשים. בוועידת ישראל לעסקים לפני כמה שבועות דיבר ד"ר כריס בראוור, ראש המרכז לחדשנות באוניברסיטת לונדון במסגרת שיח על העולם ב 2025 על המקצועות הנעלמים ואופני התעסוקה החדשים ואמר שמאחר ואנחנו לא מבינים את זה, לא מצליחים לתפוס את ההיקף של השינוי הזה, אנחנו לא מתכוננים אליו. מתכוננים – ברמה החברתית, המדיניות, החקיקה, הביטחון הסוציאלי. כשעבודה כבר איננה רק עבודה בארגון במשרה שכירה מלימודים ועד פנסיה אלא מגוון של עיסוקים, מקצועות, מעסיקים ועשייה מגוונת, בעולם כזה יש בוודאי מקום לשאול איך צריכה להראות מערכת יחסי העבודה ואיך שומרים על זכויות כל העובדים, לא רק זכויות העובדים שעובדים בעבודה במתכונתה הקודמת. בעולם כזה השיח שלנו כמדינה, כחברה צריך לאפשר לאנשים להתפרנס בכבוד, להישאר רלוונטיים לאורך חיי קריירה ארוכים, להיות מועסקים מבחירה באופנים שונים במהלך החיים על פי צורך ויכולת. הטור של היום מעלה את השאלות הדורשות התייחסות בכדי לשמור על העובד החדש ולאפשר את הארגון החדש.

כבר כמה שנים שיש מגמה ברורה של ירידה במשרות שכירות ועלייה בעבודה משולבת שכיר עצמאי או עצמאית בלבד. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בארה"ב, מאז 2004 גדלו מספר החברות ללא עובדים, במילים אחרות עובד עצמאי יחיד, ב 18% לעומת 3.5% בלבד בגידול בהכנסה שכירה. המכון הכלכלי של עמק הסיליקון בחן את התופעה של מגזר העבודה החדש, זה שקיבל בארה"ב את השם "כלכלת ה 1099". 1099 זהו מספרו של טופס הדיווח למס ההכנסה בארה"ב עבור כל מי שהכנסתו כוללת כסף ממקור עצמאי כלשהו. נזכיר, בארה"ב כולם מדווחים בסוף שנה דו"ח הכנסה ולכן יש לנו נתונים טובים על השינויים על פני זמן בין עבודה שכירה והכנסה מעבודה לא שכירה. היסטורית, בתקופות של מיתון, אפשר היה לראות ירידה בדוחות שכירים ועלייה בדוחות עצמאים כתוצאה מגלי פיטורים ופניית המעסיקים למיקור חוץ ובשנים עברו כשהכלכלה התאוששה המגמה הזו התהפכה. אבל מאז שנת 2000 הדוחות העצמאיים עולים בהתמדה ומאז מה שמוגדר כמיתון 2007 רואים צמיחה קבועה בדוחות העצמאיים בעוד כמות הדוחות של השכירים עדיין עולה ויורדת.

בארץ השיח הציבורי והממשלתי בנושא זכויות עובדים מתמקד עדיין במערכת שבין מעסיק לעובד. אבל אם בעולם החדש יש פחות שכירים ויותר עצמאים, או שילוב של עצמאים ושכירים, אז לא יכול להיות שכל ההתייחסות שלנו כחברה לרובד הסוציאלי, לזכויות העובדים, למחויבות החברה כלפי מתפרנסים, לא יכול להיות שההתייחסות הזו תצטמצם לנישה ההולכת וקטנה של עובד שמועסק במשרה מלאה אצל מעסיק יחיד לאורך שנים. הגיע הזמן לשאול איך נראות זכויות עובדים בעולם החדש? לפתוח מבט לצורך לתת מענה לזכויות העובדים גם עבור מי שבוחר או נאלץ להתפרנס מסל של עיסוקים אצל מעסיקים שונים חלק כשכיר וחלק כעצמאי. הגיע העת להתייחס לרובד הסוציאלי של עצמאי במדינת ישראל לפחות כמו ששומרים על זה של השכיר.

מערכת יחסי העבודה וזכויות העובדים הנהוגים כיום בארץ מושתתות על תפיסה מתחילת ימי המדינה בה עצמאי השתייך למעמד הגבוה, בעל אמצעים וקשרים, ואילו העובדים, הפועלים, הם אלה הנזקקים להגנה של המחוקק ושל ארגונים יציגים. ההיסטוריה הזו באה לידי ביטוי בתחומי חקיקה רבים הנוגעים לעובדים שמתניידים בין היותם שכירים לעצמאים, כולל פערים בתשלומים וזכויות בביטוח הלאומי. היום כבר אין סיבה לאפשר את הפערים הקיימים בין שכירים לעובדים עצמאיים בזכויות הסוציאליות ורשת הביטחון של העובדים, כולל ימי מחלה, חופשה, אבטלה, קצבאות ואפילו חסכונות פנסיוניים.

הבשורה של ניו יורק

קחו למשל את נושא השכר עצמו. עבור שכיר, מגדירה החקיקה מהו תשלום שכר בזמן ומה עושים בעת הלנת שכר. עצמאי, לעומת זאת, מקבל שוטף פלוס משהו, כל זאת בחסות החוק. בניו יורק באוקטובר השנה עברה פה אחד חקיקה חדשנית שצריכה להוות בשורה בנושא זה. החוק שנקרא באנגלית Freelance isn’t Free Act או בתרגום חופשי, עצמאי לא בחינם, דורש מכל אחד ששוכר את שירותי הפרילנס להסכים מראש ובכתב על לוחות הזמנים ואופן התשלום וכולל השלכות חדשות עבור אי תשלום בזמן לעצמאים. בארץ נדונה בימים אלה הצעת חוק מוסר התשלומים שמנסה להסדיר את מועדי התשלום במשק.

את השיח הזה הוביל איגוד הפרילנסרים האמריקאי ששם לו למטרה לקדם את האינטרסים של פרילנסרים בכך שהוא מהווה להם לקול, מייצר את הכח שבמספר הגדול ובכך מספק גם הטבות, תמיכה וכוח פוליטי. האיגוד, אגב, מקבל מענקים ותרומות מקרנות ידועות רבות ואף ממספר ערים ומדינות בתוך ארה"ב.  את הגוף הזה הקימה שרה הורוביץ ב 1995 והוא מאגד היום 250 אלף פרילנסרים בארה"ב. שרה עצמה זכתה להיכלל ברשימת 100 המנהיגים הגלובליים של המחר של ה World Economic Forum. למה זה חשוב? כי כל מהלך גדול מתחיל במישהו שמחליט לצאת לדרך. ואצלנו? לא מזמן הסתיים קמפיין מימון המונים עבור הסתדרות העצמאים, גוף א-פוליטי א-עסקי שהקימו מורן מישל ונעמה עידן ממובילות מחאת העצמאים של 2015 ומבטיחות ולפעול להנגיש מידע, לפעול לחקיקה ולטפל ברגולציה.

אבל זה לא מספיק. חלק מחיי העבודה של העובדים החדשים הוא דווקא היכולת שלהם לעבוד בתוך ארגונים, אצל לקוחות, כפרלינסרים. העובדים החדשים, אלה שבוחרים לעבוד שלא כשכירים ושלא במשרה מלאה עבור הארגון, מביאים לארגון יכולות, ידע, מקצועיות שארגונים לא צריכים או לא יכולים להעסיק במתכונת מלאה ופנימית. הארגון החדש, על פי דוח המגמות הגלובליות של Deloitte לשנת 2016, צריך לדעת לנהל את כח האדם החדש שבתוכו וזה מתחיל בעצם הצורך להכיר בכח העבודה כולל באלה שעובדים עבורו אבל לא מקבלים שכר אלא תשלומים, כולל פרילנסרים ועובדי ענן. נולד כאן מונח חדש Blended Workforce, כח עבודה מעורב כאשר לרוחב ארגונים, תעשיות וגיאוגרפיות נוצר כאן חוזה עבודה וחוזה חברתי חדש. והחוזה הזה דורש שתקום במקביל סביבת יחסי עבודה ודיני עבודה חדשים שתתמוך ביכולת של מגוון העובדים האלה לעבוד בארגון וביכולת של הארגון לנהל כח עבודה מגוון שכזה. חוקי העבודה היום מבחינים בין עובד למי שאינו עובד באופן שדורש מהארגון לנהל את מי שאינו שכיר דרך מחלקות רכש ולהפריד את סביבת העבודה ולהקטין את העבודה המשותפת. זו בעיה בכל העולם כיום, הצורך מצד אחד לנהל ארגון חדש ומצד שני להתנהל במערכת חוקית שלא התאימה את עצמה לסביבה החדשה. על פי המחקר של  Deloitte20% מהמנהלים מציינים את אי הוודאות הרגולטורית כאחד משלושת האתגרים הגדולים ביותר בנושא זה.

איך נראה העובד החדש? איך נראה כח העבודה של המאה ה 21? ואיך משנים את סביבת יחסי העבודה כך שנדאג לו מבלי קשר לאופי החוזה שיש לו עם ארגון כלשהו? ואיך מוודאים שאנשים יכולים לעבוד בתוך ארגונים וביניהם מבלי שאופי החוזה יגביל את היכולת שלהם או את זכויותיהם? אין, אין היום מענה לנושאים אלו עבור העובד או עבור הארגון. וכל עוד השיח שלנו יתמקד במערכת שבין עובד יחיד למעסיק יחיד, לא נאפשר לעובדים או לארגונים לצמוח ולקיים את עצמם בכבוד לאורך שנים בעולם עבודה שהשתנה.

לינק לטור בגלובס ב 28.12.2016

 

large-AX1A2125-2
נירית כהן

אני נירית כהן ובעשור האחרון אני מובילה שיח חדשני על עולם העבודה העתידי והאסטרטגיות הדרושות לאנשים וקריירות, למנהלים וארגונים וגם בממד הלאומי של כלכלה, חברה וחינוך.

חיפוש
המומלצים
הרשמה לבלוג
כדי שתישארו מעודכנים

למנהלים. לעובדים. לקריירה.

העולם משתנה סביבנו ופוגש אותנו כל פעם במקום אחר. מה מעניין אותך היום?
למנהלים: להכין את המנהלים, התהליכים והארגון לארגון העתידי
לעובדים: כלים לפיתוח, חיבור ושימור עובדים בנורמלי החדש
למרכזי קריירה: תכנים לפיתוח וניהול קריירה למרכזים ועמותות שעוסקות בקריירה
לקריירה שלך: מפה וכלים לחיפוש עבודה, ניהול ושינוי בקריירה שלך
Web_Icon_2

למנהלים

Web_Icon_1

לעובדים

Web_Icon_3

למרכזי קריירה

לקריירה שלך

כדי שתהיו מוכנים... הירשמו לניוזלטר השבועי