מסע קריירה באמצע החיים והשבוע:
בשבוע שעבר כתבתי על החופש. החופש לבחור שמגיע כשיוצאים משנים של קריירה בארגון ומבינים שרק מה שאנחנו רוצים קורה עכשיו. היו הרבה תגובות, אבל אחת מהן תפסה אותי בסופו של יום שבו הייתי בבית. ביום שבו היומן שלי סימן לי שהיום אין לי כלום, אני בחופש. התגובה עסקה בפער בין הפנטזיה של חופש וצרכי הפרנסה ושמה לי מראה ששלחה אותי לכתוב את הטור הזה. על כך שאין קשר בין החופש לבין אי עשייה.
אותו היום סומן אצלי ביומן כחופש במובן שלא הייתי צריכה להתלבש ולצאת להרצאה, לפגישה, ליעוץ. אבל הייתי כל היום בעשייה כולל בעשייה שפרנסה בצידה. הוצאתי שתי הצעות מחיר בהמשך לפגישות שעשיתי יום קודם, התחלתי לכתוב את הטור הקרוב לגלובס, ניהלתי מספר שיחות בקבוצת הפייסבוק WorkFutures על עולם העבודה, הוצאתי מספר פוסטים לפייסבוק בעקבות חומרים שקראתי בזכות הזמן הפנוי, התכתבתי עם ההוצאה לאור על הספר שלי והתחלתי לכתוב את המבנה לקורס אינטרנטי שהבטחתי לגוף מסויים שאסיים עוד הקיץ.
החופש לבחור לא קשור בשום צורה לחופשה על שפת הים. זו בהחלט אחת האפשרויות למי שזמנו כבר אינו נשלט על ידי משרה בארגון. אבל לא כל יום וברוב הזמן אין כאן קשר לאי עשייה או להעדר פרנסה. אני עובדת היום לא פחות קשה ממה שעבדתי בתוך הארגון. רק אחרת.
מסע הקריירה שלי אל מחוץ לארגון מקלף לאט לאט הרגלים של שנים, אלה שמכתיבים לנו עשייה על סמך החלטות שלא היו בהכרח בשליטתנו. בצד הזה של הקריירה, כך אני מגלה, עושים מה שמחליטים לעשות, מתי, עם מי. הבעיה עם ההרגלים שלפעמים אנחנו תקועים, מחכים שמישהו יגיד לנו מה לעשות עכשיו, לא מבינים שצריך להסתכל אחרת על המציאות ולייצר אותה בעצמנו.
לפעמים, בחיים, אנחנו תקועים בתוך פרדיגמה שאנחנו רגילים לה, ולא רואים שיש עוד אפשרויות. את השיעור הזה למדתי לפני שנים רבות ממנהל שניסה להסביר לחברה נרכשת איך לשנות את הפרדיגמה שלהם. עד לאותה נקודה, החברה הנרכשת הוציאה את הייצור לחברות שנתנו שירותי חדר נקי ולכן הפרדיגמה שלהם היתה לשאול את ארגוני הייצור מה יש להם להציע ולהתאים את המוצר לאפשרויות העומדות בפניהם. עכשיו, אחרי שנרכשו, הם היו חלק מארגון שהיה בו ייצור ובמקום להתאים את המוצר, פתחו להם את האפשרות להתאים את תהליך הייצור לצרכי המוצר. אבל בגלל שלא היו רגילים בשיח הזה, היו עסוקים בלנסות להבין מה יש, במקום לבקש מה הם צריכים.
נזכרתי בשיעור ההוא השבוע. בצורך להגדיר מחדש עשייה כמנוע פנימי ולא חיצוני. ולקראת סופשבוע עם חיוך נזכרתי בסרטון הזה, שמשקף באופן נפלא איך לפעמים אנחנו סתם תקועים ולא רואים שבעצם אנחנו יכולים לזוז קדימה…
כמו בכל יום חמישי, סיכום השבוע במסע קריירה באמצע החיים אל תוך עולם העבודה החדש.
הצטרפו לשיח פעיל על עולם העבודה העתידי בקבוצת הטלגרם הסגורה.
