על עבודה וקריירה כל יום רביעי בגלובס והשבוע:
אחד מתפקידיו של בית הספר הוא להכין את דור העתיד של עולם העבודה, ולכן השאלה מהן יכולות הליבה שעלינו ללמד בבתי הספר, היא חשובה
התלמידים שמתחילים במזל טוב ללמוד בכיתה א' השבוע יכנסו לשוק העבודה באמצע שנות 2030. התשובות שיהיו רלוונטיות עבורם עוד לא קיימות, גם השאלות לא. בשיחה עם אנשי מקצוע ממשרד החינוך נשאלה השאלה מהן יכולות הליבה אותן אנחנו צריכים ללמד בבתי הספר. זו שאלה מאד חשובה שכן אחד מתפקידיו של בית הספר להכין את דור העתיד של עולם העבודה. תחשבו על זה, בעבודה המנהל לא מבקש מאתנו להבחן בסוף השבוע על החומר שסיכם עבורנו בתחילתו. ועם זאת, רוב מערכת החינוך שלנו כיום מבוססת על למידה בה התלמידים נדרשים לסכם את מה שהמורה אומר והצלחה נמדדת על פי היכולת להבחן על החומר או במילים אחרות, להיות מסוגלים לספר בחזרה את מה שהמורה לימד. ולכן נשאלת השאלה, האם זוהי ההכנה הנכונה לעולם העתידי?
ההיסטוריון פרופ' יובל נח הררי, מחבר הספר המדובר קיצור תולדות האנושות, מסביר בהרצאתTED מצוינת שההבדל ביננו לבין שאר בעלי החיים על כדור הארץ אינו ברמה הפרטנית אלא דווקא בדרך בה אנו מתנהלים ברמת הקבוצה. לטענתו, הסיבה בה בני האדם שולטים בכדור הארץ נובעת מהעובדה שאנחנו בעלי החיים היחידים, היודעים לשתף פעולה באופן גמיש ובקבוצות גדולות מאד. הגמישות הזו כוללת את היכולת שלנו להתארגן מחדש לאורך ההיסטוריה. והקבוצות הגדולות מתייחס ליכולת שלנו לשתף פעולה עם אנשים רבים, שהם זרים לנו. יכולת שנובעת מכך שרק אנחנו מכל בעלי החיים, יוצרים ומאמינים במה שפרופ' הררי קורא לו "סיפורים פיקטיביים", כאלה שגורמים לקבוצות גדולות לציית ולפעול על פי אוסף חוקים, נורמות וערכים.
ומכאן מקומו המשמעותי של החינוך בהיסטוריה שלנו. החינוך, הוא שמשלים את מה שהגנטיקה לא יודעת לעשות: להעביר זיכרון, רעיונות, זהות, תרבות ויכולות. אם בני האדם ייחודיים בכך שהם יודעים לעבד ולתקשר מידע כזה בין הדורות ועל ידי כך לייצר אינטליגנציה שאין כמותה בכדור הארץ, הרי שתפקידו של החינוך בתהליך הזה חיוני לקיומנו.
בטור מרתק ומלא שאלות ב NY Times משנת 2010 שואל הכותב, ירון לניר, איש טכנולוגיה, שאלות בנוגע לתפקידו של החינוך בעידן הטכנולוגי, וביניהן: אילו מתפקידי החינוך המסורתיים מוחלפים או לפחות משתנים כתוצאה מהטכנולוגיה, ואילו לא? לטענתו, החלק בו אנו מעבירים מידע וידע, את מה שידוע, בין הדורות, הכולל את המידע שמעבירים בבית הספר המורים לתלמידים, מידע זה מצוי היום בשפע ובלחיצת כפתור. לכן, רואים תלמידים יוצרים עבודות מאוסף של הדבקות מהרשת במקום לחשוב, לחקור, וליצור מעמוד נקי. בתחום של הקניית המידה הקיים, המערכת מלמדת את התלמידים שתפקידם להעתיק ולהעביר מידע ממקום למקום, להיות מקור למידע, כזה שאפשר בעזרתו לעבור את המבחן…
מה שהולך לאיבוד במערכת זו הוא חלקו של האדם ביצירה. אם התלמידים לא לומדים לחשוב, אז שום גישה למידע לא תעזור להם. ולכן, עתיד החינוך בעידן הטכנולוגי תלוי ביכולת שלנו להבין איזה מידע אנחנו צריכים להקנות ואיזה יכול להישאר נגיש, ובלבד שנדע שהוא שם ונדע למה אנחנו זקוקים לו. ומכאן נובע, שלפחות חלק ממטרתו של החינוך לא קשור להקניית מידע קיים אלא ליכולת שלנו להמציא את עצמנו מחדש, לכוון את הדורות הבאים אל העולמות הבלתי ידועים, המקום בו יוכלו להמציא את עצמם מחדש. הלמידה, בבסיסה, צריכה להיות קפיצה אל הלא-נודע.
חלק מהיכולת הזו ללמוד כוללת מה שמוגדר "גמישות למידה". על פי מחקר של אוניברסיטת קולומביה אנשים בעלי גמישות למידה יכולים במהלך חייהם להפטר על פי צורך מיכולות, נקודות מבט ורעיונות שאינם רלוונטיים יותר, וללמוד חדשים על פי הצורך. זוהי התפיסה שתאפשר לתלמידים שלנו לפתור את הבעיות המורכבות של העתיד ועלינו לצייד אותם ביכולת הזו להתפתח, לצמוח ולעשות שימוש באסטרטגיות למידה שונות במהלך חייהם, שבהם יתמודדו עם שאלות שעדיין לא הומצאו.
הדורות הקודמים חיו במרחב העולם הפיזי, אמנם כזה שהלך והתרחב עם השנים, אבל עדיין עולם פיזי. הדור הצומח היום צריך ללמוד לחיות בו זמנית בשני העולמות, הפיזי והדיגיטלי. לחיות, לתקשר, לעבוד. והם מוכרחים לפתח מיומנויות שיאפשרו להם להתנהל בשני המרחבים בהצלחה.
קבוצת מחקר מקליפורניה בשם The Institute for the Future (IFTF) פרסמה דו"ח על יכולות העבודה בשנת 2020. אם לפני עשור חששו העובדים ממעבר עבודה למדינות אחרות, לרוב עקב שכר נמוך יותר (עולם פיזי, זוכרים?), היום התחרות על מקומות עבודה היא מול ענן העבודה והכלים המאפשרים לאלפי עובדים לגשת לעבודה בלא קשר למקום וזמן (פיזי ודיגיטלי). ולאור העובדה שההגדרה של עבודה משתנה, הרי גם היכולות שמאפשרות לנו להיות עובדים פרודוקטיביים בעתיד, גם אלו מוגדרים מחדש.
הדוח מסמן עשר יכולות שיידרשו לעובדים בשנים הבאות ורובן קשורות בדיוק למה שעושה אותנו בני אדם, להבדיל ממכונות. אם המכונות והאלגוריטמים יעשו את העבודה הרוטינית, הרי שבני האדם יעשו את מה שהמכונות לא יכולות לעשות. בתוך אלה, לפחות בעשור הקרוב, נכללת היכולת להפעיל חשיבה ברמה עמוקה יותר, להבין דברים לעומקם, לפענח, לייצר תובנות ייחודיות הנדרשות לקבלת החלטות. נכללת באלה גם יכולת חישובית, כזו שתאפשר לנו לעבד כמויות מידע רבות ועל בסיס המידע לייצר חשיבה אבסטרקטית, כזו שתתאים למציאות ותדע לגזור את קבלת ההחלטות הנכונה.
לא פחות חשובה האינטליגנציה חברתית – עוד אחד מהדברים שמפריד ביננו לבין המכונה, היכולת להבין את האדם שמולנו באמצעות עיבוד מלא הרבה יותר מאשר למילים הנאמרות. בנושא זה שואלים החוקרים בשנים האחרונות האם הדור הצעיר מאבד את היכולת לקרוא רגשות ותגובות אנושיות כתוצאה מכך שהוא "חי" שעות רבות דרך העולם הדיגיטלי או ממש בתוכו. בהקשר הזה, דרך העולם הדיגיטלי מתייחס לעובדה שאמצעי התקשורת של היום "מסננים" רבים מה"חיישנים" שאנו עושים בהם שימוש בשיח פנים מול פנים ולכן נשאלת השאלה האם הילדים שלנו מאבדים את היכולת לקרוא חיישנים כאלה. ובתוך העולם הדיגיטלי מתייחס למשחקי המחשב והעולמות הדיגיטליים כולל העובדה ש Facebook הוא בעצם סוג של דיגיטציה של עצמנו…
במחקר של אוניברסיטת קליפורניה UCLA יש בהקשר הזה סיבה לדאגה. יכולות החברתיות של הילדים יורדות ככל שיש להם פחות זמן פנים אל פנים לאור השימוש הגובר במדיה הדיגיטלית. והחלק המדאיג במיוחד הוא הירידה ברגישות של הילדים לסימנים רגשיים, אבדן היכולת לקרוא רגשות של אחרים. ישנה חשיבות גדולה לתקשורת חברתית ללא עזרת טכנולוגיה ביכולת של הילדים לפתח יכולת לקרוא, להבין ולהתייחס לרגשות של אלה שסביבם. וכאן אנחנו חוזרים לגורם האנושי. תפקיד המורה, האדם.
אם היה לכם "מורה לחיים", אחד כזה שהשפיע עליכם ואתם זוכרים אותו או אותה לטובה עד היום, סביר להניח שמה שאתם זוכרים ממנו איננו קשור במידע שהקנה לכם אלא דווקא בצד האנושי, בחיבור, ביחס, בשיעור לחיים. בסופו של דבר, בלב מערכת חינוך מצליחה נמצא האדם. זה שלא מלמד למבחן, בטח לא לציון. זה שמלמד את הדור הבא לחקור ולפענח באופן עצמאי את האתגרים שמסביבם, להבחין בין עיקר לטפל, לעשות שימוש במרחב המידע האינסופי בכדי לחפש פתרונות גמישים ויצירתיים, לרוחב תחומים ומקצועות ובשיתוף פעולה רחב עם בני אדם אחרים, קרובים ורחוקים. ולכן, עם תחילתה של שנת לימודים חדשה נאחל לכולנו שנדע לשמור בתוך כל זה על המרכיב האנושי, הלב של היותנו בני אדם. שנת לימודים נפלאה.
