עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:
עולם העבודה משתנה: לחשוב על מסלול קריירה ולא על מקצוע ומשרה. השינויים בשוק העבודה פותחים לנו עולם חדש של הזדמנויות ומאפשרים לנו לחוות את הדבר הבא במקום לנסות לשמר יציבות שממילא לא תתקיים
כמה משרות התווספו למשק? כמה משרות ילכו לאיבוד? שאלות כאלו משמשות כבר שנים רבות מדד למצב הכלכלי של המשק. לכן, כשאנחנו מתכוננים לעולם עבודה שמחליף משרות בטכנולוגיה פעמים רבות מידי מתמקד השיח בשאלה איך מייצרים משרות נוספות מתוך התפיסה המוטעית שאם רק נצליח לייצר משרות נפתור את הבעיות הכלכליות, אולי את פערי השכר והחברה. גם הרעיון של הגנה על העובדים נבנה על ההגדרה הזו של משרה, לא כיצירת ערך אלא כמערכת התקשרות בין עובד למעסיק. אז זהו שלא. אנחנו נפרדים מעולם עבודה שמתייחס כמובן מאליו לעצם קיומה של המשרה במונחי התקשרות לטווחים ארוכים עם מחויבות הדדית וזה בדיוק המקום לעצור רגע ולהחליף את השאלות של העבר בשאלות של העתיד. כי בעולם העבודה החדש אנשים ללא משרות עדיין מייצרים ערך ולכן במקום לשאול "מי צריך לייצר משרות חדשות?" כדאי לבדוק באילו תנאים אנשים יכולים לייצר ערך והכנסה.
חלק מהשיח הפוליטי המקצין שאנו צופים בו במדינות רבות כרוך בין השאר בקושי למצוא עבודה או לפחות להתפרנס בכבוד. אבל בניגוד לעבר, הקושי הזה לא כרוך בהכרח במיתון כלכלי שכן הנתונים מוכיחים שמזה שני עשורים יש צמיחה כלכלית בלי משרות. גון רוברטס מחברת היעוץ TIP מציג את הגרף הזה, המראה את צמיחת התוצר בארה"ב מאז שנת 2000, שזה פחות או יותר תחילתו של עידן הדיגיטציה, במקביל למספר המשרות באותה תקופה.. אנחנו בעידן שבו צמיחת התוצר היא לא תולדה של משרות, לפחות לא כהגדרתן מימי המהפכה התעשייתית, במונחים של יחסי עובד מעביד.
לפני המהפכה התעשייתית, לאנשים לא הייתה משרה. הם עבדו, אפילו קשה, אבל הרעיון של משרה שבאת לעשות תוך "העברת כרטיס נוכחות" זה לא היה. כי אם להודות על האמת, ארגונים אינם עוסקים ביצירת משרות להיפך, הלחצים בתוך הארגונים הם לעשות יותר עם כמות נתונה של כח אדם, אולי אפילו עם פחות. לא רק הטכנולוגיה גורמת לכך. לא רק המכונות שיכולות לעשות יותר ויותר, גם המודלים העסקיים משתנים. עולם העבודה מצוי בתהליך מעבר ממשרות לרשתות אנושיות של יכולות וגם ארגונים ימצאו את עצמם בודקים את היכולת לבצע עבודה באמצעות גישה ליכולות ולא בהכרח דרך משרות. והכלכלה? כאן נצטרך לחשוב מחדש על מדדים כלכליים ועל רשתות סוציאליות וחקיקת עבודה. ההשלכות על השכלה, שירותים חברתיים משמעותיות. איך מכינים תלמידים ליצירת ערך ולא למציאת משרות. וערך, זה לא רק במונחים של הערך של כאן ועכשיו אלא ערך עתידי, ערך משתנה, ערך לומד. לכן דווקא עכשיו זה הזמן הנכון ביותר שנשאל את עצמנו איך אנחנו מייצרים ערך על ידי העשייה שלנו? וזה דורש מאתנו לחשוב על תגמול והכנסה שלא דרך מה אנחנו עושים עבור מעסיק אלא במונחים של היכולות האישיות שלנו, מערכות היחסים, הקשרים, הערך הזה.
אלה שמסתגלים ואלה שלא
בשוק העבודה היום אפשר לראות את מי שפועל להתאים את עצמו וגם את מי שנלחם בכח לשמר את הקיים, שלא בטובתו. קחו לדוגמא את מה שקרה ועוד עתיד לקרות בעולם סוכני הביטוח, שהיו בעבר הערוץ שבין הלקוח הסופי וחברת הביטוח. בעולם הביטוחים הפרטיים נכנסה קבוצת "ביטוח ישיר" ולימדה אותנו ש"שוקה" חי על חשבוננו ורכישת ביטוח ישירות מהחברה יוזיל את העלויות. בשנה שעברה עקפה "ביטוח ישיר" בבורסה את מתחרותיה הותיקות. בעולם הביטוחים הפנסיוניים נכנס המחוקק והקים את המסלקה הפנסיונית אשר משנה את התפקיד שהסוכנים מילאו בתחום זה מול הארגונים והמבוטחים. אי אפשר להניח שכל אלה לא ישפיעו על תפקידם של סוכניי הביטוח והדבר הנכון לעשות עכשיו הוא לשאול במסגרת העולם החדש מה הערך המוסף של התפקיד הזה בראיית העתיד, לא העבר. אבל אם לשפוט מפרסומי הלשכה והכנסים המקצועיים, סוכני הביטוח והארגונים המייצגים אותםם עוסקים במיתוג הסוכן על פי המודל הישן והם נאבקים בערוצים משפטיים, מדיניים ודעת הקהל לשמר את תפקידם. טוב יעשו אם במקום להתנגד לשינויים ישאלו מה תפקיד המתווכים הפיננסיים בעולם החדש ואיך הם עובריםם ממתווכי תשלומים לנותני יעוץ מקצועי במצבים אישיים מורכבים, בהם נדרשים פתרונות שאינם אוטומטיים. מאחר ורובנו לא מתעוררים בבוקר למחשבה שמתחשק לנו לרכוש ביטוח חיים, הרי שברור שבתחום מוצרי הביטוח להםם אין ביקוש טבעי, כולל ביטוחי חיים, בריאות וחסכון פנסיוני, יש ערך ליועצים כאלה אם רק ידעו להגדיר אותו במסגרת העולם החדש.
דוגמא יפה לאיך שזה נראה כשאנשים לא נצמדים להגדרות של משרה ומקצוע ומשתנים עם האפשרויות החדשות אפשר למצוא בעולם העיצוב שכולל מעצבים גרפיים, מעצבי מוצר ואפילו ארכיטקטים ואדריכלים ומעצבי פנים. כניסתן של תכנות כמו Autodesk למשל נתנו לארכיטקטים את היכולת לעבור משרטוטים בכלים עם הדמיות ממוחשבות לשיתוף פעולה בין האדריכל למחשב. תוך כדי שהאדריכל משרטט את הבניין, המערכת מחשבת את תכונותיו ומציעה שיפורים החל מיעילות אנרגטית, תנועת האנשים במרחב וחישובי עלויות לכל אפשרות. וכך, תוך כדי שהמתכנן משנה את צורת הקומה המערכת מספרת לו איך השינוי ישפיע על העלויות, על ניצול האנגריה, על האופן בו השינוי ישפיע על האנשים שיחיו או יעבדו בבניין. בעזרת הכלים החדשים שמאפשרת הטכנולוגיה, היחיד מקבל כח חדש ויצירתיות הופכת לפתע ליכולת לשאול את השאלות הנכונות. תפקיד המעצב משתנה ממי שיוצר את הצורה למי שיודע להגדיר את המגבלות והיכולות של המוצר ובוחר מתוך אוסף אפשרויות. בתחום העיצוב למשל, יכול היום מעצב שרוצה לתכנן כיסא לבקש מהמחשב לתכנן מושב בגודל וגובה מסויים, שיכול לתמוך במשקל מסויים, מחומרים קלים. המחשב ידע לתת למעצב כזה את הגרסאות שלו למה שהגדרנו כ"כסא, דוגמאות לכך אפשר לראות באתר החברה. במבט אל העתיד, יכולים אנשי מקצוע בעולם העיצוב להיות מעצבים של מציאות מדומה, של חוויתת תחבורה אוטונומית, מעצבי אווטארים, ואולי אפילו מעצבי איברים להדפסה…
וזה המקום לחשוב מחדש על העבודה שלנו, במקום כעל מקצוע ומשרה כעל מסלול קריירה. במסלול קריירה אנחנו מצפים לצמיחה והתפתחות, במקום להגדיר את עצמנו במונחי תפקיד וארגון אנחנו אוספים ניסיון ויכולות ויודעים להעביר את אלה להזדמנות הבאה. כאן השינויים הם דבר מבורך, כי הם פותחים לנו עולם חדש של הזדמנויות חדשות ומאפשרים לנו לחוות את הדבר הבא במקום לנסות לשמר יציבות שממילא לא תשאר כזו. ואם רק נבחר לראות את זה כך, נגלה שיש דבר כזה קריירה שמחוברת למשמעות, לערכים, למה שתמיד רצינו להיות ולעשות. קריירה היא מסע, אחד ממסעות החיים ואנחנו מבלים בחלק הזה כלכך הרבה שכדאי שנמצא ערך גם בדרך עצמה, כי אין באמת יעד להגיע אליו.
