פעם, מספיק היה תואר או מקצוע, והם הבטיחו לנו מקום עבודה טוב וקריירה מוצלחת. אז למה אנחנו מגלים אחרי 20 שנות קריירה שזה לא מספיק. ויותר מכך, שכל הניסיון שלנו במקצוע, גם הוא לא מספיק.
זה נכון לבני ה 40+, אבל גם בני ה 20+ יודעים כבר שהם לא יכולים פשוט ללמוד מקצוע, למצוא מקום עבודה ולהניח שזה יחזיק אותם לפנסיה.
למה זה קורה לנו? ומה בכל זאת אפשר לעשות בכדי להשאר רלוונטיים לקריירה ארוכה ומוצלחת?
השינויים המהירים בסביבה שלנו, בטכנולוגיה, ביכולות, בשוק העבודה, כל אלה משנים הנחות יסוד, עליהן היה מושתת שוק העבודה של העשורים הקודמים. מקצועות נעלמים, אחרים נולדים במקומם. משרות שכירות נעלמות ומולן נפתחות אפשרויות תעסוקה מסוג חדש, כמו אלו שפורטו בפוסט העבודה עוברת אל הענן ובמאמר של ה Economist .
אבל דבר אחד נשאר ומתחזק – היכולת שלנו לנהל קריירה מוצלחת תלויה במידה רבה ביכולת שלנו להמשיך ללמוד ולהתפתח, להסתגל ולהיבנות מהסביבה החדשה, ולא להלחם בה.
הידע מתקדם בקצבים מהירים, חלק מהיכולות שלנו נשחקות ביחס לכך. לכן, בכדי להשאר רלוונטיים בכל תקופת הקריירה שלנו, אנחנו חייבים להתאים את היכולות שלנו לצרכי עולם העבודה החדש ולהשאר תחרותיים. איך עושים את זה? הנה כמה רעיונות:
1. תלמדו להרגיש בנוח עם לא לדעת
בכדי ללמוד, אנחנו צריכים לדעת מה שאנחנו לא יודעים. אנחנו צריכים לרצות לגלות שאנחנו לא יודעים ואז לחפש להשלים את הידע. זה נוגד לגמרי את הנטיה הטבעית להכנס למגננה בגלל הצורך להשלים פערים. במיוחד אם הצורך הזה עולה בעבודה עם אנשים צעירים מאיתנו. מכירים את התגובה הזו:
אני? עם הניסיון שלי? אתה עוד רוצה ללמד אותי משהו? אני כבר עשיתי את זה כשאתה עוד היית בבית הספר…
בעולם המתחדש, למחשב ולמכונה תמיד יהיה יותר מידע מאשר לנו. וכן, לפעמים מי שצעיר מאיתנו מעודכן יותר, כי הוא כבר למד חלק ממה שחדש כשאנחנו היינו עסוקים בלבסס את הניסיון שלנו. אז זה בסדר לא לדעת. יותר מבסדר, זה הכרחי. כי זה אומר שאנחנו משאירים את עצמנו פתוחים לכל מה שהתחדש ומתחדש. ואז, כל מה שנותר לנו הוא להשלים את הפער. במילים אחרות, האנשים החכמים ביותר יהיו אלו שיתמקדו בלמידה מתמשכת כחלק מניהול הקריירה. מי שידע לשאול את השאלות הנכונות ידע גם לזהות במהירות איפה ואיך להשלים פערים.
אצלי על השולחן כבר למעלה מעשור תלוי משפט מתוך שיר בסרט פוקהונטס של דיסני:
If you walk the footsteps of a stranger, you'll learn things you never knew you never knew
2. תוותרו על האגו ותשאירו ראש פתוח
אחרי שנים של ניסיון, מאד קשה לקבל אמירות או אנשים שרוצים לעשות דברים אחרת. דרכים אחרות שלכאורה מבטלות את מה שאנחנו עשינו לפניהם, את הניסיון שלנו. אתם בטח מכירים את ההרגשה כשמישהו מחליף אתכם בתפקיד ופתאום משנה מה שעשיתם. התגובה האמוציונלית היא לרוב משהו בסגנון:
מה זה אומר עלי ועל כל מה שעשיתי. אם הוא משנה, סימן שכל מה שאני עשיתי לא היה טוב?
בכדי להפוך ללומד אפקטיבי ולהתקדם עם הזמן, חשוב להיות מודעים לתגובת המגננה וללמד את עצמנו להקשיב באופן לא דפנסיבי, לא מתנגד. לא, זה לא אומר שלא היינו טובים, זה אומר שהזמנים משתנים, הסביבה והצרכים משתנים וצריך היום משהו אחר ממה שהיה צריך קודם.
זו, אגב, הסיבה בגללה דווקא טוב לעשות שינויי קריירה כל כמה שנים. שינוי זה לא בהכרח מקום עבודה חדש, שינוי זה גם יכול להיות תפקיד אחר, אותו תפקיד במקום אחר, בחלק אחר של הארגון, בארגון אחר. שינוי מפתח לנו את זויות הראיה ומלמד אותנו פרספקטיבה. הוא גם מאמן את הצורך שלנו ללמוד ולהשאיר ראש פתוח. כי שינוי הוא מקום בו ברור לנו שיש כאן דברים שאנחנו לא יודעים.
בניגוד לנטיה הראשונית לדבוק במה שאנחנו מאמינים שנכון וצריך לעשות על סמך הניסיון שלנו, חשוב שנבדוק את כל אלה כנגד שינויי הזמן והסביבה. זה אומר שאנחנו חייבים לסגל לעצמנו את היכולת להשאיר ראש פתוח ללמידה גם בלי השינוי. הרעיון, לא להגדיר את עצמנו רק דרך הידע והניסיון שלנו אלא להגדיר את עצמנו ואת הערך שלנו גם דרך היכולת ללמוד ולהתעדכן בידע הרלוונטי, להסתגל לשינויים ולהיבנות מהם. זה שויתרנו על תפיסות של איך שעשינו משהו בעבר לא מוריד מערכנו וערך הניסיון שלנו. זה פשוט אומר שלמדנו והתאמנו את החשיבה שלנו בהתבסס על מידע חדש ושינויים בסביבה.
זה דורש הרבה אומץ, לוותר על האגו ולהכנס לעולם של חוסר ידיעה. אבל הפרס – לומדים משהו חדש.
3. תלמדו מתוך צורך פנימי
בעבר הארגון והסביבה היו אחראיים ללמידה שלנו. הלכנו לבית הספר, למוסד אקדמי או מקצועי, מקום העבודה שלח אותנו לקורסים. למדנו כי אמרו לנו ללמוד. הפרס היה חיצוני לעצמנו – ציון, תעודה, קידום. כל זה חייב להשתנות. הבנו כבר שחשוב עכשיו שנלמד ונתפתח באופן מתמשך, ולשם כך צריך ללמוד מתוך צורך פנימי, בניית ערך עצמי, רצון. וכן, צריך להקדיש לכך זמן ומשאבים.
שמעתי לא מזמן את אריה מליניאק אומר שהוא מקדיש כבר שנים אחוז קבוע מההכנסה שלו ללמידה והתפתחות. זו דוגמא מצויינת לעוגן שאדם מייצר לעצמו בכדי לוודא שהוא לא מוותר לעצמו בין שאר דרישות הקריירה והחיים.
בעולם העבודה החדש אנחנו צריכים להיות מונעים לסקרנות, לדעת לשאול שאלות שאף אחד עוד לא שאל, לאהוב ללמוד דברים חדשים שהפרס עליהם הוא עצם הלמידה. כמה זה מספיק? כמש שאתם צריכים בכדי להשאר רלוונטיים ותחרותיים.
4. אל תפחדו לטעות ולהתנסות
בעבר הורגלנו לכך שאם נלמד נצליח, אם נקבל ציון טוב אז נמנע מטעויות ומכישלון. בעולם עבודה שבו התרומה של העובדים היא בעיקר דרך יצירתיות ויזמות, כשלון הוא חלק מהתהליך, והמנעות מכשלון תהווה המנעות מעבודה.
הפחד להכשל מביא איתו את הפחד לעשות טעויות. בפוסט מומלץ: קורות חיים של כשלונות כבר כתבתי על כך שבכדי לצעוד באופן אמיץ אל עולם העבודה העתידי, אנחנו חייבים לפתח גישה אחרת לגמרי לגבי טעויות. במקום להסתכל עליהן כאילו עשינו משהו רע, חשוב שנסתכל עליהן כהזדמנות ללמידה.
כל עוד אנחנו לא עושים את אותה טעות שוב ושוב, טעות היא הזדמנות ללמידה. למידה מטעויות, למידה והתמודדות על החולשות שלנו ובדיקה של ההנחות והאמונות שבבסיס הניסיון שלנו, כל אלה הם האסטרטגיה הנכונה לשמירה על יכולות רלוונטיות בעולם העבודה המשתנה.
אנשים הבטוחים ביכולות שלהם להתמודד עם אתגרים ועם הלא-נודע יהיו פתוחים יותר לנסות דברים חדשים. חשוב שתאמינו ביכולת שלכם להתמודד עם דברים חדשים ואי ודאות. הבטחון הזה הינו סוג של נבואה שמגשימה את עצמה. במילים אחרות, אם אנחנו מאמינים שנוכל לעשות משהו, יש סיכוי סביר שננסה להתמודד איתו. ככל שנרבה לשים את עצמנו במצבים מאתגרים, כך נפתח את היכולת להתמודד ואת הבטחון ביכולת הזו.
5. בקשו ביקורת בונה
ביקורת היא מרכיב חשוב בלמידה אם אנחנו רוצים להשתפר, ללמוד מטעויות וכשלונות. צריך רק לשנות את התפיסה שלנו לגבי ביקורת. במקום להגיב ממקום אוטומטי של מגננה, העברת אחריות, התנערות והכחשה, נעשה לעצמנו טובה גדולה אם נתייחס לביקורת כסימן. סימן שעכשיו זה הזמן לעצור לרגע, לחשוב וללמוד ממה שהתרחש.
היה נפלא אילו היינו יכולם לקבל מסביבתנו ביקורת בונה בלבד. אבל הסביבה במקום העבודה לרוב תיתן לנו במקרה הטוב ביקורת מרומזת וזהירה שלא מספיקה לעזור לנו ללמוד באמת, או ביקורת שנשמעת כמו טענות וחוסר שביעות רצון, כזו שאיננה בונה. שתי דרכים אפשריות להתמודד. הראשונה – עצמית. להתייחס לכל ביקורת כסימן לעצור ולבדוק את עצמנו. לא חשוב איך ניתנה. לפנות ולבקש את המשוב שבביקורת. משהו בנוסח:
שמעתי אתכם אומרים ש… בואו תעזרו לי להבין כי אני רוצה לוודא שאני מבין מה אני צריך ללמוד כאן…
תנסו את זה. לא חשוב איך נאמרה הביקורת לפני הבקשה הזו, בקשה כזו תפתח את השיחה על הלמידה. וזה מביא אותנו לדרך ההתמודדות השניה – ללמוד לבקש ביקורת בונה. וללמוד ממי אפשר לבקש. בפוסט שבעה אנשים שאתם צריכים ברשת שלכם התייחסתי לחשיבות קיומם של אנשים ברשת שלנו שיעזרו לנו במשוב, בפרספקטיבה, ביציאה מאיזור הנוחות. חלקם נמצאים איתנו במקום העבודה ואנחנו יכולים לבקש מהם לתת לנו ביקורת בונה במקומות בהם הם רואים אותנו זקוקים לה. כזו שמאפשרת לנו להקשיב, לא להגיב. והעיקר – ללמוד ולהתפתח.
בעולם העבודה המתחדש הידע מצוי לכל דורש. והוא גם משתנה ומתחדש בקצב מהיר. ולכן, לדעת מה אנחנו לא יודעים, להשאר פתוחים ללמידה, להקפיד לפנות לכך זמן ומשאבים, לנסות, לטעות, לקבל ביקורת וללמוד – כל אלה יעזרו לנו לקדם את המקצועיות שלנו, היכולות שלנו, ולהשאר רלוונטיים בשוק העבודה.
בהצלחה!
