הכותרת זעקה ש-ChatGPT עוד יחסל את ישראל הראשונה, יהפוך את ישראל הראשונה לשניה ולהיפך. ואני חשבתי לעצמי ממש ממש לא. אין שום סיכוי שהכלים האלה יצמצמו פערים חברתיים, להיפך. ובשביל להסביר את הסכנה להרחבת הפערים החברתיים בישראל אני אעשה שימוש במונח הזה שאני סולדת ממנו ואומר בבירור – ישראל הראשונה תהיה הרבה יותר ראשונה. הפערים רק יגדלו. אלא אם כן מישהו שם למעלה יתעשת ויעסוק במה שבאמת צריך להטריד מדינאים.
אז כן, נכון, כלי הבינה המלאכותית החדשים אכן עושים את העבודה של עובדי הידע ולא של עובדי הכפיים. הם החזירו למרכז הבמה את הפרדוקס של מורבק שטען כבר ב 1988 שעבור הטכנולוגיה בעיות קשות הן קלות ובעיות קלות הן קשות. או במילים אחרות, המחשב יכול לנצח את אלופי השחמט אבל לא יוכל לנקות את הכלים בסוף המשחק. לכן מאז הפציע צ'אט GPT שוב אנחנו עוסקים בשאלה האם הטכנולוגיה תיקח לנו את העבודה?
עד היום זה לא קרה וגלים של התקדמות טכנולוגית אפשרו לעובדים שנעקרו מעבודות בשכר נמוך למצוא תעסוקה בשכר טוב יותר במשרות החדשות שנוצרו. מיכאל הנדל הוא סוציולוג בלשכה לסטטיסטיקה של עבודה בארה"ב והוא חוקר כבר עשורים את הקשר בין טכנולוגיה לעיסוקים. במאמר שפרסם לפני מספר חודשים הוא סקר רשימת עיסוקים ארוכה שסומנה לפני עשור כמועמדת להחלפה על ידי טכנולוגיה ובחן מה קרה בפועל. המסקנה שלו שבני אדם מנצחים בשוק העבודה. והסיבה המעניינת ביותר לתופעה הזו היא שאין באמת "כמות עבודה קבועה" שמתחלקת כך שאם הטכנולוגיה לוקחת חלק נשאר פחות לאנשים. להיפך, החדשנות מייצרת ביקוש גובר למוצרים ושירותים וגם כאלה חדשים כך שברוב המקרים הטכנולוגיה דווקא הגבירה את התעסוקה.
אבל משהו עכשיו בכל זאת שונה. בניגוד לקודמותיה, הבינה המלאכותית הורסת משרות שמשלמות טוב. אז אולי המשרות החדשות שיווצרו ישלמו פחות טוב מהעבודות הישנות? או שיותר אנשים ידעו לעשות אותן והשכר ירד? מה אם הפעם זה יהיה אחרת?
OpenAI ואוניברסיטת פנסילבניה פרסמו מחקר שבחן את ההשפעה הפוטנציאלית של GPT4 על תעשיות ועבודות שונות בארצות הברית. המחקר מגדיר את מידת החשיפה של פעילויות לכלים כמו GPT. ככל שהחשיפה גדולה יותר כך הכלים יכולים לעשות אותם יותר מהר ויעיל. שזה גם אומר שהם צפויים להתפשט בתחום הזה יותר מהר כי אנשים יכולים בקלות וביעילות לאמץ אותם ולייצר בעזרתם יותר ערך. במילים פשוטות, ככל שהשכר שלכם גבוה יותר, כך אתם יותר חשופים.
ההערכות הראשוניות טוענות שקרוב לחמישית מהעובדים בארה"ב ירגישו את ההשפעה של הכלים החדשים על לפחות 50% מהמשימות שלהם ובסה"כ כ 80% מכוח העבודה בארה"ב ירגיש השלכה כזו שתשפיע על לפחות 10% מהעבודה שלהם. מקצועות עם חשיפה גבוהה כוללים כתיבה, יחסי ציבור, ראיית חשבון וגם תכנות. מקצועות עם חשיפה נמוכה הם אלה שמתבססים על מדע כמו מתמטיקאים וגם מתרגמים. נמצא גם שיש קשר בין השכלה וחשיפה ל GPT כשדווקא אלה עם תארים מתקדמים חשופים יותר.
המתכנתים ייאלצו להשתפר
אז אולי אלה חדשות טובות לסגירת פערים חברתיים? השכר ירד במקצועות שמשלמים היום הרבה. המקצועות שמשלמים פחות לא מושפעים עד כדי כך ולכן מצבם לא ישתנה והפערים יסגרו.
ממש לא.
כי השאלה איננה אם המתכנתים צריכים לחשוש שהטכנולוגיה תחליף אותם. הם יודעים שהטכנולוגיה תחליף אותם. ולכן הם מאמצים טכנולוגיה חדשה במהירות, לא פוחדים ממנה, לומדים אותה ומנצלים אותה. בטווח המיידי היא כנראה תעזור להם לשפר את העבודה שלהם, להספיק יותר, להתפתח. וגם אם בטווח הארוך השוק צפוי להפוך לרווי והשכר ירד, התהליך הזה יכריח מתכנתים להמשיך ולהשתפר, להישאר מעודכנים בהתפתחויות האחרונות בתחום, להמשיך ללמוד ולאמץ טכנולוגיות ומתודולוגיות. ולייצר כאלה חדשות עוד יותר.
וזה נכון לא רק למתכנתים. קחו למשל מעצבים גרפיים שגבו סכום גבוה בעבר עבור לוגו שאפשר עכשיו לייצר ביתר קלות בעזרת כלי בינה מלאכותית. אבל הערך של המעצב אינו רק ביצירת הלוגו אלא בהבנה מה זה לוגו "נכון" או "יפה", בקומפוזיציה, בצבעים, בכל המרכיבים שבגללם הלכנו למעצב גרפי מלכתחילה. אז עם הכלים החדשים מעצב גרפי יצירתי יהיה רק עסוק יותר, יוכל לתת יותר פתרונות ולייצר כאלה שאולי בכלל לא אפשריים היום.
במקום לנסות לענות על השאלה – האם הטכנולוגיה תחליף <בחרו מקצוע>? התשובה הברורה צריכה להיות – <איש מקצוע> שמשתמש בטכנולוגיה יחליף את זה שלא…
דרישה למיומנויות חדשות
שזה בדיוק מקור הפער בין המקצועות המיוחסים למה שמנסים לקטלג כ "ישראל השנייה" – הם לא מבינים שהטכנולוגיה מעבר לפינה תשנה גם את העולם שלהם. כמו בסיפור המפורסם של נאסים טאלב בספרו "הברבור השחור" על תרנגול ההודו שמקבל מזון כל יום עד שהוא מאמין שכך יהיה תמיד ולא יודע שחג ההודיה מעבר לפינה (ותרנגולי הודו כידוע הם המנה העיקרית על שולחן אותו חג…).
אנחנו מתייחסים לקבוצות שלמות של עיסוקים בדיוק כמו אותו תרנגול הודו. קחו למשל את האינסטלטור או המכונאי. בעוד כמה שנים יהיו לנו כלי AR, מציאות רבודה, שיאפשרו לנו לתקן בעצמנו נזילה או לסדר תקלה פשוטה ברכב בהנחייה של "בעל מקצוע וירטואלי". בכנס CES בלאס וגאס השנה אפשר היה לראות כמה וכמה פתרונות מעניינים כאלה שהובילו אנשים לא מנוסים דרך התהליכים הנדרשים. כמו למשל הכלי של חברה בשם nakamir שמאפשר לבעל מקצוע להקליט את עצמו עושה את הפעולות ואז אנחנו, ללא ידע מתאים, יכולים לעקוב אחר הפעולות ולבצע אותן בעצמנו. הכלים האלה צפויים לעשות למקצועות רבים את מה שעושה עכשיו GPT למתכנתים וכותבים. אבל בניגוד למתכנת, המכונאי משייט בעיוורון וללא הכנה מוקדמת אל אותו עתיד שבו הכלים האלה יפרצו לחיינו ויחליפו אותו.
הדבר היחיד שבטוח הוא שהעתיד שייך למי שמוכנים לאמץ את השינויים ולהתאים את עצמם ואת צורת העבודה שלהם לכלים החדשים. לכן אם יש "ישראל השנייה", זה בגלל שהיא מוחזקת במקומה על ידי מדיניות ציבורית שלא דואגת להכין את העובדים בישראל לעבודה בעידן טכנולוגי.
ככל שהטכנולוגיה תעשה יותר עבודה אנחנו נלמד לעשות איתה דברים חדשים. בפועל, שווקי העבודה לא יצטמצמו אבל הם ישתנו, ידרשו מיומנויות חדשות. וזה יפתח פערים בין מה שאנשים יודעים לעשות לבין מה ששוק העבודה צריך. מה שמחזיר אותנו לדיון על הרחבת הפער בין אלה שיש להם את היכולות לעבוד עם מכונות וטכנולוגיה לבין אלה שאין להם יכולות כאלה. אם היכולת לשפר את העיסוק והשכר תלויה ביכולת לאמץ כלים חדשים, אפשר לומר בסבירות גבוהה שהפערים יתרחבו ולא יצטמצמו אם לא נשקיע בחינוך והכשרה לחיים בעולם טכנולוגי.
זו לא שיחה על הייטק וגם לא שיחה על מגמת תכנות שהרי כבר אמרנו, GPT יחליף את המתכנתים. זו שיחה על היכולת של אנשים במהלך כל חיי הקריירה הארוכים לעבוד עם, לצד, בעזרת הטכנולוגיה, להמשיך ללמוד ולהשתפר. ולא לפחד להשתנות, להתמחות ביכולות נדרשות בשווקי העבודה המשתנים. ופה מי שנמצאים בסיכון הם דווקא המקצועות שחושבים היום שהטכנולוגיה לא נוגעת להם.
